בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יָסָה. הֵיךְ מַה דְאַתָּ מַר תַּמָּן בְּכֵלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְהֶחָצֵר מְטַלְטְלִין אוּתָן בְּחָצֵר. וְדִכְווָתָהּ. כֵּלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְמָבוֹי מְטַלְטְלִין אוֹתָן בַּמָּבוֹי. וּבְשַׁבָּת שׁוֹאֲלוֹן לֵיהּ. וְלֹא אֲגִיבוֹן. דְּלָא רִבִּי יָסָא אָמַר אֶלָּא כָל מִלָּא וּמִלָּא בְאַתְרָהּ. כַּךְ דַּאֲתוֹן לְעֵירוּבִין אֲמַר לוֹן בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְמָבוֹי מְטַלְטְלִין אוֹתָן בַּמָּבוֹי. רַב אָמַר. אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. רַב כְּדַעְתֵּיהּ וְרִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר. קוֹרָה מַתֶּרֶת בְלֹא שִׁיתּוּף. הֲווֵי דוּ אָמַר. מְטַלְטְלִין בְּכָל הַמָּבוֹי. רַב דּוּ אָמַר. אֵין קוֹרָה מַתֶּרֶת בְּלֹא שִׁיתּוּף. הֲוֵי דוּ אָמַר. אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לְאֵי זֶה דָבָר מִשְׁתַּתֵּף בְּכָל הַמָּבוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כָּל הָֽרְשׁוּיוֹת כְּאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
בעון קומוי. ועוד שאלו לפניו מהו לבטל רשות מחצר לחצר אם יכול בן חצר זו שלא עירב לבטל רשותו לחצר האחרת הסמוכה לה ואמר לון מבטלין רשות מחצר לחצר:
בעון קומי ר' יוסה. גרסינן להא לעיל פרק ר''א דמילה בהלכה א' עד כדי לעשות כל הרשויות כאחת ושם מפורש הכל:
אָמַר רִבִּי יָסָה. 43b עַד דַּאֲנָא תַמָּן שְׁמָעִית קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל לִשְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וָמֵת. אֲמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מוֹתָר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלֶךְ. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. בְעוֹן קוֹמוֹי מָהוּ לְבַטֵּל רְשׁוּת מֵחָצֵר לְחָצֵר. אֲמַר לוֹן. מְבַטְּלִין רְשׁוּת מֵחָצֵר לְחָצֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
עד דאנא תמן. בבבל שמעית קל דרב יהודה ששאל השאלות האלו לשמואל:
הפריש שקלו ומת. אם כמותר שקלים הוא דתנינן בפרק ב' דשקלים מותר שקלים חולין וגרסינן להא שם:
אמר ליה יפלו לנדבה. לנדבת הצבור ולא דמי למותר שקלים דהתם ניתותרו מן השקלים שכבר הביאו ועשו בהן לצורך נדבת הצבור:
מותר עשירית האיפה שלו. מהו דתנינן שם מותר עשירית האיפה נדבה והיינו מעשירית האיפה של כ''ג שהיה מקריב בכל יום והכא קא מיבעיא ליה ביחיד שהתנדב מנחה עשירית האיפה ומת וניתותר מה יעשו בה ופליגי בה ר' יוחנן אמר ילך לים המלח שאסור בהנאה ור' אלעזר אומר תמכר ויפלו הדמים לנדבה:
הלכה: פיס'. שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. דְּרִבִּי עֲקֶיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקֶיבָה אָמַר. דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. אָמַר רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. דְּרִיסַת הָרֶגֶל אֲסוּרָה וְאוֹסֶרֶת.
משנה: שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ עֵירְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵיִרְבָה הַחִיצוֹנָה הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. הַחִיצוֹנָה וְלֹא הַפְּנִימִית שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹסֵר אֶת הַחִיצוֹנָה שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסְרַתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת:
Pnei Moshe (non traduit)
וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרת. ופליגי נמי את''ק שאפי' רגל האסורה במקומה כגון היכא שעירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית אינה אוסרת על החיצונה והכי מסיק התם בגמרא דג' מחלוקות בדבר ת''ק סבר רגל האוסרת במקומה היא שאוסרת שלא במקומה אבל רגל המותרת במקומה אינה אוסרת ורבי עקיבא סבר אפי' רגל המותרת אוסרת שלא במקומה ורבנן בתראי סברי דלעולם אין דריסת הרגל אוסרת ואפילו רגל האסורה במקומה אינה אוסרת שלא במקומה והלכה כת''ק:
מתני' שתי חצירות זו לפנים מזו. והפנימית פתוחה לחיצונה וחיצונה פתוחה לרשות הרבים ואנשי הפנימית דריסת רגלן דרך החיצונה לצאת לרשות הרבים אם עירבה הפנימית בפני עצמה לטלטל בחצרה ולא עירבה החיצונה:
הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. משום דלקמן פליגי בסיפא להכי קתני הך בבא דבהא כ''ע מודים. ומשום שהפנימית יכולה היא לסגור פתחה ואין החיצונה יכולה לעכב עליה:
החיצונה ולא הפנימית שתיהן אסורות. בהא נמי כ''ע מודים בין הת''ק ובין רבי עקיבה דהפנימית בעצמה אסורה שהרי לא עירבה והחיצונה אסורה מפני הפנימית שעוברת עליה והיא אסורה במקומה. ורגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה:
עירבה זו לעצמה וזו לעצמה. ולא עירבו זו עם זו זו מותרת בפני עצמה. לטלטל בחצרה:
וזו מותרת בפני עצמה. ואין הפנימית אוסרת על החיצונה ואף על פי שעוברת דרך עליה משום שהפנימית רגל המותרת במקומה היא ורגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה אבל מזו לזו אין מטלטלין:
רבי עקיבא אוסר את החיצונה שדריסת הרגל של הפנימית אוסרתה. דקסבר רבי עקיבא אפילו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה מפני שהיא עוברת דרך עליה ולא עירבה עם החיצונה:
פְּשִׁיטָא. עֵירוּב צָרִיךְ בָּיִת. שִׁיתּוּף מָהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ בָּיִת. (רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. נוֹתְנוֹ בֵּין בַּאֲוֵיר בֵּין בְּחָצֵר בֵּין בַּאֲוֵיר בֵּין בְּמָבוֹי.) מִילְּתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. עֵירוּב צָרִיךְ בָּיִת. מִילְּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָֽמְרָה. שִׁיתּוּף צָרִיךְ בָּיִת. מַתְנִיתָא דִשְׁמוּאֵל פְלִיגָא עֲלוֹי. שִׁיתּוּף נוֹתְנוֹ בְּבֵית שַׁעַר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נוֹתְנוֹ בֵּין בַּאֲוֵיר חָצֵר בֵּין בַּאֲוֵיר מָבוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
פשיטא עירוב צריך בית. שהעירוב משום דירה הוא דהוי כאלו כולן דרין בבית אחת וא''כ פשיטא לן (הן) שצריך להניחו באחד מן הבתים שבחצר אלא שיתוף מבואות מהו שיהא צריך להניח בבית וקאמר דפליגי בהא:
מילתיה דרב אמרה עירוב צריך בית. וא''כ שמעינן מדקאמר עירוב בדווקא אבל שיתוף א''צ בית ומילתיה דשמואל אמרה אף שיתוף צריך בית שלא התיר בהאי עובדא דלעיל אלא מדוחק והואיל וכבר התחילו בתבשיל מבעוד יום אבל לכתחלה לא:
מתניתא דשמואל. דתני איהו גופיה פליגא עלוי דהא תני שיתוף נותנו בבית שער שבחצר ולאו בית דירה הוא:
רבי בון. ור' אבהו בשם ר' יוחנן. אמרי נותנו לשיתוף בין באויר חצר ובין באויר מבוי ואין צריך בית:
תַּנֵּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בַּאֲוִיר חָצֵר וְקִדְּשָׁה עֲלֵיהֶן הַשַּׁבָּת. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי שְׁמוּאֵל וְאָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ בְתַבְשִׁיל מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר. הָדָא אָֽמְרָה. וַאֲפִילוּ מְסוּבִּין בַּאֲוִיר חָצֵר. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ לֹא עֵירְבוּ. הָדָא אָֽמְרָה. וַאֲפִילוּ לֹא כִיוְינוּ. הָדָא אָֽמְרָה. שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת. הָדָא אָֽמְרָה. נִסְמָכִין עַל שִׁיתּוּפֵי חֲצֵירוֹת בְּשַׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה מִדּוֹחַק.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה שאין ב' רשויות משתמשות ברשות אחת. כלו' והא נמי שמעינן מהאי עובדא שבני אדם שהן משתי רשויות כגון הכא בני מבוי ובני החצר שלא נשתתפו והן שתי רשויות והיו כולן מסובין באויר חצר אחת שהיא רשות אחת ואע''פ כן הוצרכו לשאול מה יעשו ואם יכולין לגמור סעודתן שם שזה ג''כ היה בכלל השאלה אם צריכין הן לילך למקום שהתבשילין הן שם ולגמור סעודתן ומסתמא היו באחד מן הבתים שבאותו חצר ושמע מינה שאין ב' רשויות משתמשות ברשות אחת ואפי' הן עכשיו כולן ברשות אחת:
והדא אמרה נסמכין על שיתופי חצרות בשבת הראשונה מדוחק. שהרי המעשה היה שלא נשתתפו במבוי שאלו נשתתפו א''כ היה החצר והמבוי הכל רשות אחת ומאי הוה מספקא להו:
והדא אמרה ואפי' לא כיוונו. להפת שעל השולחן שיהיה במקום עירוב שהרי לא אמר להן שיתכוונו לכך:
והדא אמרה אפי' לא עירבו. בחצרות מקודם שאילו עירבו היה אומר להן יסמכו על העירוב:
הדא אמרה ואפי' מסובין באויר חצר. כהך עובדא וכלומר דבדיעבד מותר אפי' העירוב באויר החצר הוא:
תני מעשה שהיו מסובין באויר חצר. בני מבוי היו מסובין באויר חצר אחד ולא נשתתפו באותו מבוי וקדשה עליהן השבת ואתא עובדא קומי שמואל כיצד יעשו שהרי צריכין הן להביא התבשילין מבתיהן לכאן ואמר מכיון שהתחילו בתבשיל לאכול מבעוד יום מותר לפי שיכולין לסמוך על הפת שעל השולחן כדמסיק ואזיל דשמעינן כמה מילי מהאי דשמואל:
פְּשִׁיטָא. נִסְמָכִין עַל שִׁיתּוּפֵי הַמָּבוֹי. מָהוּ לִיסָּמֵךְ עַל שִׁיתּוּפֵי חֲצֵירוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי זְעִירָא תְּרֵיהוֹן. חַד בְּשֵׁם מַר עוּקְבָּן וְחַד בְּשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יְהוּדָה. נִסְמָכִין עַל שִׁיתּוּפֵי חֲצֵירוֹת בְּשַׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה 44a מִדּוֹחַק. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב יְהוּדָה. כְּגוֹן אַנְשֵׁי בַּר דְּלָיָה שֶׁאֵינָן מַקְפִּידִין עַל פּרוּטָתָן. רִבִּי בָּא בְּשֵׁם רַב יְהוּדָה. וַאֲפִילוּ לֹא כְגוֹן אַנְשֵׁי בַּר דְּלָיָה שֶׁאֵין מַקְפִּידִין עַל פּרוּטָתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
כגון אנשי בר דלייה שאין מקפידין על פרוטתן. א''נ על פרוסתן. וכלומ' אם הן בני אדם שאינן מקפידין על פרוסת לחם שלהן ליהנות לאחרים וכגון אנשי בר דלייה שהיו מכירין בהן שאינן מקפידין ואם בני חצר הם מאותן שאין מקפידין על פרוסתן סומכין בני מבוי ששכחו ולא נשתתפו על עירובן בשבת הראשונה. ור' בא בשם רב יהודה קאמר ואפילו לא כאנשי בר דלייה וכו' וכלו' דלא בעינן שאינן מקפידין ואפילו מקפידין הן סומכין על עירובן דלא ס''ל לר' בא הא דאמרו המקפיד על עירובו אינו עירוב:
נסמכין על שתופי חצרות בשבת הראשונה מדוחק. בשבת הראשונה ששכחו ולא נשתתפו במבוי נסמכין הן על עירובי חצרות שעירבו ואעפ''כ אין מתירין להם דבר זה אלא מדוחק ושהיה להן צורך הרבה לטלטל במבוי:
פשיטא נסמכין על שיתופי המבוי. פשיטא לן האי מילתא שלפעמים נסמכין על שיתופי מבוי אפי' לא עירב בחצר וכדתנינן במתני' שכח אחד ולא עירב מותרין כאן וכאן מפני שסומך על השיתוף אלא הא קמיבעיא לן מהו לסמוך על שיתופי חצרות והיינו עירובי חצרות. אם שכחו ולא נשתתפו במבוי ואע''ג דהא נמי תנינן מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות ואסורין במבוי. מ''מ מיבעיא ליה אם מצינו שלפעמים סומכין על העירוב שיהא במקום השיתוף:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source